חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע”ח-2018, ביטל את פקודת פשיטת הרגל והסדיר את כל היבטי חדלות הפירעון של יחדים ושל תאגידים.
תכליתו של חוק חדלות פירעון היא להעניק פתרון אופטימלי לנושים ולחייבים כאחד, תוך פגיעה מינימאלית ככל האפשר בצדדים להליך. החוק מעניק משקל רב לשיקום החייב, לשילובו במשק הכלכלה תוך שמירה על כבודו כאדם. מטרה זו, משפיעה על מבנה ההליכים ועל האיזונים שיערכו במסגרת הליך חדלות הפירעון בין טובת הנושים לבין טובת החייב.
סוגיה כבדת משקל מתעוררת בהליכי חדלות פירעון והיא קיומה של דירת מגורים לחייב, אשר מדירה שינה מעיניהם של חייבים רבים, שמא ינסו למכור את הבית בו הם מתגוררים.
סוגיה זו, הביאה חייבים רבים לתהות האם לבצע עסקאות מכר או העברת בעלות של דירת המגורים, טרם כניסה להליך פשיטת רגל או הליך חדלות פירעון, במטרה להגן על נכסיהם.
האם בית המשפט יכול לבטל את העסקת המכר או העברת הבעלות שביצע החייב, ערב כניסתו להליך?
ההנחה היא כי אדם שהינו חדל פירעון לא יכול לבצע פעולות אשר יש בהן כדי לגרוע מנכסי קופת הנשייה, שנועדה לאסוף את כלל “הנכסים” של החייב. למעשה, מעת שנכסיו של אדם אינם מספיקים לכיסוי חובותיו, הוא מאבד את זכותו לעשות שימוש בנכסיו כרצונו, ובתוך כך מנוע החייב מהעברתם לגורמים שלישיים בלי קבלת תמורה הולמת.
מכאן כי כאשר אדם ביצע עסקאות או העברות של נכסיו לפני כניסתו להליך פשיטת רגל, אלו עלולות להתבטל.
הגנה על דירת מגורים ערב כניסתו של חוק חדלות פירעון לתוקף
לפני חוק חדלות פירעון, התנהלו הליכי פשיטת הרגל על פי פקודת פשיטת הרגל, אשר אפשרה לחייבים להימנע ממכירת דירת המגורים שלהם במסגרת ההליך וזאת בהתאם לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר.
סעיף 33 לחוק הגנת הדייר קובע כי במקרה שחייב רשום כבעלים של דירה בלשכת רישום המקרקעין או במנהל מקרקעי ישראל, או לחילופין החייב הינו חוכר לדורות – החייב הופך להיות דייר מוגן בנכס.
סעיף זה למעשה הוביל לכך שדירת החייב הייתה נמכרת כנכס תפוס, כאשר החייב ומשפחתו נותרים בדירה. כתוצאה מכך שווי הנכס היה יורד בשליש משוויו האמיתי, והנושים לא היו יוצאים נשכרים. בנוסף, הפרקטיקה שנהגה אז על מנת להגן על דירות חייבים, חייבים רבים היו פודים (קונים) את זכותם בדירת המגורים בסכומים נמוכים, והדירה הייתה נותרת בבעלותם חרף היותם חדלי פירעון.
הדין הנוהג כיום בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי
חוק חדלות פירעון ביטל את ההגנה שחוק הדייר העניקה לחייב ובני משפחתו. כך שבמסגרת הליכי חדלות פירעון בית המגורים של החייב נמכר כנכס פנוי בהתאם לשוויו בשוק החופשי. במצב דברים זה, יכולתם של חייבים לרכוש את דירתם מצטמצמת שהרי שווי הנכס יהיה גבוה משמעותית ותואם את מחיר שוק הנדל”ן.
ברירת המחדל
מימוש (מכירת) דירת המגורים של החייב המצוי בהליך חדלות פירעון דורש את אישורו של בית המשפט.
לצד ביטול ההגנה שהעניק חוק הגנת הדייר, נקבעו בחווק הגנות אחרות העומדות לחייב, הכל כדי להבטיח שהחייב ובני משפחתו לא יוותרו ללא קורת גג.
בית המשפט לא יאשר את מכירת בית המגורים של החייב אם:
- התועלת שתצמח לנושים ממכירת הזכות האמורה גוברת על הנזק שייגרם ליחיד כתוצאה מכך, בהתחשב, בין השאר בגילם של היחיד ובני משפחתו הגרים עמו ובנסיבותיהם האישיות ובכלל זה מצבם הבריאותי
- אין אפשרות סבירה לפרוע את החוב בדרך אחרת שפגיעתה ביחיד פחותה.
- ליחיד ולבני משפחתו הגרים עמו יהיה מקום מגורים סביר באזור מגוריהם התואם את צורכיהם, או שהועמד לרשותם סידור חלופי לתקופה שיקבע בית המשפט לפי הוראות סעיף קטן (ד) של מקום מגורים סביר באזור מגוריהם התואם את צורכיהם.
עוד נקבע כי תקופת המינימום לסידור החלוף תהיה 4 שנים, כאשר לבית המשפט יש סמכות להעניק לחייב דיור חלוף לכל החיים, כך שלמעשה לא תהיה כל תועלת במכירת הדירה, ומצב זה עשוי להוביל את החייב לשימור נכסיו עת הוא חדל פירעון.
יחד עם הגנות אלו, עומדים לרשות החייב פתרונות חלופיים להגן על בית המגורים, לא בהכרח במסגרת הליך חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
לאור מורכבת סוגית דירת המגורים ועל מנת לבחור במסלול הנכון ביותר אשר יגן על זכויותיו של החייב בצורה מקסימאלית יש לפנות לייעוץ משפטי מול עורך דין המתמחה בטיפול בתיקי חדלות פירעון, ובסוגית בית המגורים בפרט.
- כל האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי וכל המידע המצוי באתר משמש כמידע כללי בלבד.
