אלימות במשפחה

אלימות במשפחה הינה עבירה פלילית ותופעה מורכבת שאינה יורדת מסדר היום הישראלי.

בני המשפחה הקבועים בסעיף 1(2) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995 הם:

1. בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאשתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג;
2. ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו;
3. הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם;
4. נכדו;
5. הורי הוריו;
6. אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו.

 האלימות מאופיינת במספר סוגי אלימות:

1.      אלימות פיזית – פגיעה פיזית מכל סוג שהיא.

2.      אלימות מינית – החל ממעשים מגונים ועד לאונס. קטין או חסר ישע שעבר פגיעה מינית על ידי האחראי עליו, איננו יכול להביע הסכמה למעשים הללו, כלומר “ההסכמה” איננה קיימת במקרים מעין אלו. 

3.      אלימות רגשית – הכוללת בתוכה אלימות מילולית (גידופים, השפלות, איומים וכיוצ”ב) אלימות נפשית (מניפולציות רגשיות, פגיעה בתדמית הקורבן וכו) ואלימות כלכלית הידיעה בשליטה או במניעת הקורבן משימוש בכספים.

חשוב לזכור כי אמנם מקרי האלימות הנפוצים הם כלפי נשים אך מקרי האלימות במשפחה עשויים להתקיים גם כלפי קטינים או חסרי ישע ואף כלפי גברים.

צו הגנה מהו?

במקביל לניהול ההליך הפלילי בשל קיומן של עבירות אלימות המשפחה, קיים הליך אזרחי המתנהל בערכאות האזרחיות השונות. הכלי המשמעותי והחשוב ביותר קבוע בחוק למניעת אלימות המשפחה, התשנ”א-1991, הוא צו ההגנה. מטרת צו ההגנה היא להעניק לקורבן האלימות הגנה מידית והרחקה מהצד הפוגע. הייחודיות בהליך הוא קיומו של אירוע אלימות פתאומי שמחייב להעמיד לטובת הצד הנפגע צו הגנה, כלומר ניתן להגיש בקשה כזו בכל שעות היממה. על הנפגע להוכיח כי הוא סובל מאלימות במשפחה וזקוק להרחקה מידית מהפוגע. כאשר יש חשש לסכנת חיים מידית ניתן לבקש הוצאת צו הגנה במעמד צד אחד, או אז, בית המשפט רשאי בנסיבות מיוחדות להוציא צו הגנה ללא נוכחות הצד הפוגע באולם בית המשפט.

צו ההגנה אוסר על האדם לעשות את אחד הדברים הבאים:

1.  להתקרב לנפגע או למקום מגוריו;
2. להטריד בן משפחה בכל דרך ובכל מקום;
3. לעשות פעולות שמונעות מבן משפחה שהגיש את הבקשה למתן צו הגנה להשתמש בנכס, וזאת גם במקרה שיש לפוגע זכות כלשהי בנכס;
4. לשאת נשק.

הפרת צו ההגנה על ידי הפוגע משמעה עבירה פלילית העשויה להתגבש לכתב אישור ואף למעצר.

כלי חשוב נוסף הוא צו הגנה למניעת אלימות במשפחה המעוגן בחוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס”ב-2001. מטרת הצו הוא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוותו, בפרטיותו, בחירותו ובגופו בידי מי שנוקט נגדו את האמצעים הבאים:

1. בילוש, מארב או בהתחקות אחר מעשיו של אדם;
2. נקיטת איומים או פגיעה במאיים עצמו;
3. ביצירת קשר עימו בעל-פה, בכתב או בכל אמצעי אחר;
4. פגיעה ברכושו, בשמו הטוב או בחופש התנועה שלו;
5. התנהגות המטריד או המאיים, נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לאדם או כי הוא עלול לבצע בו עבירת מין;
6. סמוך לפני הגשת הבקשה להוצאת הצו, מי שכנגדו מתבקש הצו פגע בגופו של אדם אחר, ביצע עבירת מין באדם אחר.

במסגרת הצו למניעת הטרדה מאיימת רשאי בית המשפט לאסור על הפוגע את הדברים הבאים:

1. להטריד את הנפגע;
2. לאיים על הנפגע;
3. לבלוש אחר הנפגע, לארוב לו, להתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או לפגוע בפרטיותו בכל דרך שהיא;
4. ליצור קשר עם הנפגע בעל-פה או בכתב או בכל אמצעי אחר;
5. להימצא במרחק מסוים מאזור שהנפגע נוהג להימצא בו בקביעות;
6. לשאת נשק.

צו למניעת הטרדה יכול לבקש הנפגע בעצמו או כל אדם מטעמו, היועץ המשפטי לממשלה, תובע משטרתי או עובד סוציאלי.

תקופת תוקפו של צו למניעת הטרדה מאיימת הינו 6 חודשים, כאשר בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו של הצו בתנאים מסוימים.

למי מסורה הסמכות העניינית לדון בבקשה להוצאת הצו?

הנפגע רשאי להגיש את הבקשה להוצאת הצו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד ל:

1. לבית משפט השלום;
2. אם הפוגע הוא בן משפחה של הנפגע – ניתן לפנות גם לבית המשפט לענייני משפחה;
3. אם הפוגע או הנפגע קטינים –ניתן לפנות לבית המשפט לנוער.

לאחר הגשת הבקשה להוצאת הצו, יתקיים דיון ובית המשפט רשאי להוציא צו זמני במעמד צד אחד, כלומר ללא נוכחות הפוגע. אם ניתן צו המעמד צד אחד, בית המשפט יקיים דיון במעמד שני הצדדים (הפוגע והנפגע) בהקדם האפשרי ולא יותר מ-7 ימים מיום מתן הצו הזמני. בדיון מעמד שני הצדדים, רשאי בית המשפט לבטל את הצו, לבצע בו שינוים או להאריך את תוקפו.

הפרת הצו משמעה עבירה פלילית העלולה להביא להגשת כתב אישום ואף למעצר המפר.

חשוב לזכור כי הגשת בקשה סרק להוצאת הצו למניעת הטרדה מאיימת עשויה להוביל להשתת הוצאות לטובת הנפגע או לטובת הצד הפוגע, או לפסיקת פיצוי נאות למי שנפגע מהגשת הבקשה.

משרדנו מעניק ליווי מקצועי, תוך הכוונה, רגישות ואמפתיה, בערכאות המשפטיות השונות.